האם התקפת עובד ציבור היא גזירה משמיים או סתם חוסר שיקול דעת?
כולנו מכירים את הסיטואציה: אתם עומדים בתור בסופרמרקט, ממתינים בסבלנות לקנייה שלכם, ופתאום אחד הקונים זועק כי המוכרת לא הבינה אותו. אם רק היינו יכולים לשים מגזין על פניו ולקרוא "הדרכה למתקפת פרסום כושלת". אך מה קורה כאשר לא מדובר במוכר בסופר, אלא בעובד ציבור? האם אנו מצפים מספורטאים מקצועיים בזירה או ממדענים שוודאי עוסקים במלאכתם בשקט? בואו נדבר על התקפת עובד ציבור – תופעה שמרגישה כמו שילוב בין סרט פעולה לסדרה טלוויזיונית בהקפיצה מהירה.
מה זו בעצם התקפת עובד ציבור?
נראה כי ההגדרה בצו – התקפה של אדם על עובד ציבור, בעודו מבצע את תפקידו. רגע, מה זה אומר? האם זה כולל גם את הוויכוח עם הקופאיות על הלחם או ההשתוללות של התיירים בארצנו היפה? ולא, לא מדובר בכך. מדובר במקרים שבהם אדם תוקף את עובד הציבור – שוטר, פקיד עירייה, מורה או רופא – בעת ביצוע תפקידיו.
איך זה מתבטא בפועל?
- צעקות והטרדות: לא אחת אנו עדים להתנהגות לא הולמת מצד אזרחים.
- אלימות פיזית: לא מדמיינים, זה קורה.
- איומים: "אתה לא יודע עם מי יש לך עסק!"
עכשיו, השאלה היא: למה זה קורה? האם זה פשוט חוסר סבלנות? או יש כאן בעיה עמוקה יותר?
אבל למה? זה הרי לא חכם!
יש המון סיבות לתופעה הזו. ברקע, לעיתים יש לחץ – אנשים נכנסים למערכת של חרדה או פחד, כאילו הם בראיון עבודה מול נשיא המדינה (שכמובן הוא כלב). יש מי שסבור שהמערכת לא מתפקדת כרצוי, ושהם עושים את זה בשביל “השלטון.” האם הם באמת מודעים להשלכות של מה שהם עושים?
עובדים בצל האיומים
שימו לב – לחפש סוף טוב בסיפור הזה לא תמיד קל. עובדים ציבוריים חשופים לאיומים לא רק פיזית, אלא גם נפשית. בכל פעם שהם קמים בבוקר, הם יוצאים לקרב, כאילו אתם נשארתם בחדר הכושר, ורואים את עצמכם כמדינאים.
מה אומר החוק על כל הבלאגן הזה?
בואו נעצור רגע כדי להבין: מה עונשו של מי שמחליט לקחת את החוק לידיים? ובכן, לפי החוק, תקיפת עובד ציבור כלולה בעבירה פלילית בהתאם לפרק העונשין. מינימום של שלוש שנות מאסר, או כחוק, אין פחות מ-10,000 שקל קנס (ולא, זה לא לשלם על תירוצים).
שאלות רבות – תשובות מופלאות
- מה קורה אם לא תוקפים פיזית? גם איומים זה דבר רציני!
- האם תוקפים יכולים לטעון להגנתם? כן, במקרים מסוימים, אך רובם לא יצליחו.
- מה זה אומר על החברה שלנו? אולי הגיע הזמן לשבור את המעגל הזה?
עסק מסוכן – מה עושים עם זה?
עכשיו, כשברור שהנושא יותר מורכב, מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם הבלאגן? יש כמה צעדים שיכולים לשפר את המצב:
- חינוך: לא צריך סלפי עם כל מורה, פשוט תודיעו על מה שלא בסדר.
- הכשרה: עובדים ציבוריים צריכים לדעת שיש להם גב.
- שיח פתוח: הגיע הזמן לשבת ולדבר על מה שמטריד אותנו.
ואם כבר פגיעות – בו נעסוק באחריות!
נראה שכשיש תקריות כאלה, אף אחד לא רוצה לקחת אחריות. האזרחים טוענים טענות נגד המערכת, וחלק מעובדי הציבור טוענים שהכל אשמתם של האזרחים. זה לא נגמר כאן! השאלה שנשאלת היא: מיהם אנשים צודקים? שיש להם טענה אותה הם יכולים לתמוך בכל טענה?
למה צחוק זה לא חטא?
מעבר לחלל הזה, אם יש משהו שראוי להיות מובן, זה שצחוק יכול להוות כלי במאבק הזה. באמצעות הומור, ניתן להתחיל שיחה, להסביר ולהתמודד עם עוולות. אז מי אמר שאי אפשר לצחוק על זה?
כיצד נתקדם לעתיד טוב יותר?
בסופו של דבר הפיתרון נמצא בידי כולנו. כולנו אחראים לייצור סביבה שבה כולנו יכולים להרגיש בטוחים ושוכחים על המאבקים המיותרים. אל תשכחו, אם תוקפים את עובד הציבור במחי יד, מה שתקבלו הוא יותר עבודה בימ”ש.
אז הפלא ופלא, אמנם אנחנו אוכלים פופקורן כשמתבוננים באירועים שמסביבנו, אבל אל לנו לשכוח לשמור על החסד והכבוד – לא רק כלפי עצמנו, אלא גם כלפי אלו המשרתים אותנו. מישהו אמר "עובד ציבור"? חכו, אני אגיע עם פופקורן.
לסיום: תזכרו – כולנו בני אדם!
אז הנה, חשפנו בהחלט לא מעט: מדובר על תחום רחב עם המון פנים, מה שמוביל לדיון חשוב על החברה בה אנו חיים. ואין טעם להסתיר את האמת – אנחנו יכולים לשפר את זה יחד. נצח שצריך להיות חיובי. הגיע הזמן לצחוק ולהתעצם.