אחת ההחלטות הבסיסיות והמשמעותיות ביותר שניצבת בפני כל משקיע, מהמתחיל המוחלט ועד למנהל הקרנות המנוסה, היא בחירת דרך הפעולה: האם לבחור בדרך הפסיבית, לקנות "סל" רחב של השוק כולו באמצעות קרן מחקה (ETF) ולהצטרף למסע הכללי של הכלכלה? או שמא לבחור בדרך האקטיבית, לצלול לעומק, לנתח חברות ספציפיות ולנסות לבחור את המניות ה"מנצחות" שיכו את הממוצע? זוהי שאלה המגלמת בתוכה פילוסופיית השקעה שלמה.
עבור רועי רוסטמי, איש שוק הון שבילה את 15 השנים האחרונות בניתוח חברות ובחירת השקעות, התשובה אינה חד משמעית. "זו לא שאלה של 'טוב' מול 'רע', אלא שאלה של אסטרטגיה, מיומנות, וחשוב מכל, הכרת מגבלותיך," הוא מסביר. "שתי הגישות תקפות ויכולות להוביל לבניית עושר. הטעות הגדולה ביותר היא לבחור בדרך אחת מתוך אופנה או אגו, מבלי להבין לעומק מה היא דורשת. זה כמו ההבדל בין פיקוד על צי שלם לבין יציאה למשימת קומנדו. שתיהן יכולות להשיג מטרות אסטרטגיות, אך הן דורשות כישורים, משאבים ורמת סיכון שונים לחלוטין".
בניתוח זה, מפרק רוסטמי את הטיעונים בעד ונגד כל גישה, ומציג מסגרת שתעזור לכל משקיע להחליט מהי הדרך הנכונה עבורו.
## הטיעון בעד השקעה פסיבית במדדים: כוחה של הפשטות
השקעה במדדים, לרוב באמצעות קרנות סל (ETFs) העוקבות אחר מדדים רחבים כמו ה-S&P 500 או מדד MSCI העולמי, צברה פופולריות עצומה בשנים האחרונות, ולא בכדי. הטיעונים בעדה חזקים וקשים להפרכה.
- המתמטיקה העגומה של בחירת המניות: העובדה הסטטיסטית המוכחת והכואבת היא שרובם המכריע של מנהלי ההשקעות המקצועיים אינם מצליחים להכות את תשואת המדד שלהם לאורך זמן. רוסטמי מדגיש: "זו נקודה שדורשת ענווה. אם אנשי המקצוע המבריקים ביותר, עם צוותי אנליסטים ותקציבי עתק, מתקשים במשימה, על המשקיע הפרטי לשאול את עצמו בכנות מה היתרון הייחודי שלו".
- תשואת השוק מובטחת (כמעט): בקניית קרן מחקה, אתה מבטיח לעצמך את תשואת השוק הממוצעת, בניכוי עמלה זניחה. אתה לעולם לא תפגר משמעותית אחרי השוק. בהתחשב בכך שתשואת השוק הממוצעת לטווח ארוך הייתה הכלי החזק ביותר לבניית עושר במאה האחרונה, "להסתפק" בממוצע זו אסטרטגיה מנצחת בפני עצמה.
- פיזור מיידי ורחב: בלחיצת כפתור אחת, אתה הופך לבעלים של חלקיקים קטנים במאות או אלפי חברות. פיזור זה מגן עליך כמעט לחלוטין מהסיכון שקריסה של חברה בודדת (כמו אנרון או ליהמן ברדרס) תמחק את התיק שלך.
- עלויות נמוכות ופשטות: קרנות סל גובות דמי ניהול אפסיים (לרוב עשיריות אחוז בודדות), הן קלות להבנה ודורשות מינימום התעסקות. זו הדרך הדמוקרטית והיעילה ביותר להשתתף בצמיחת הכלכלה.
האנלוגיה של רוסטמי: "השקעה במדדים היא כמו להיות אדמירל של צי אדיר. אתה לא מנסה לנצח בקרבות קטנים ומהירים. אתה מניע את כל הכוח העצום של הכלכלה קדימה. התנועה איטית, סבלנית, אבל כמעט בלתי ניתנת לעצירה בטווח הארוך".
## הטיעון בעד בחירת מניות ספציפיות: המרדף אחר האלפא
אם הטיעונים בעד השקעה פסיבית כל כך חזקים, מדוע אנשים כמו רוסטמי מקדישים את חייהם למשימה הקשה של בחירת מניות?
- הפוטנציאל לתשואת יתר (אלפא): המטרה של בחירת מניות היא לא רק להשתוות לשוק, אלא להכות אותו. גם אם מעטים מצליחים, הפוטנציאל להשיג תשואה עודפת ("אלפא") לאורך זמן הוא פרס אדיר שיכול להאיץ משמעותית את צבירת ההון.
- הימנעות מ"הזבל" שבמדד: מדד, מעצם הגדרתו, כולל הכל – את החברות המצוינות, את הבינוניות ואת הגרועות. משקיע אקטיבי יכול לבחור להשקיע רק בחברות האיכותיות ביותר ולהימנע מ"המשקל העודף" של חברות בדעיכה שהמדד "מכריח" אותך לקנות.
- גמישות וזריזות: משקיע פרטי יכול להיות זריז יותר מקרן ענקית. הוא יכול להשקיע בחברות קטנות וצומחות שעדיין לא נכנסו למדדים הגדולים, להגיב מהר יותר למידע חדש, או להגדיל את אחזקת המזומן שלו כשהשוק נראה יקר ומסוכן.
- תשוקה וסיפוק אינטלקטואלי: עבור אנשים מסוימים, תהליך הלמידה והניתוח של עסקים הוא מרתק ומספק בפני עצמו, מעבר לתשואה הכספית. "לבחור מניות זה כמו לפתור חידה מורכבת," אומר רוסטמי. "אתה צריך להבין את הכלכלה, את התעשייה, את העסק ואת הפסיכולוגיה של המשקיעים. כשהחלקים מתחברים וההשקעה מצליחה, הסיפוק הוא עצום".
האנלוגיה של רוסטמי: "בחירת מניות היא משימת קומנדו. היא דורשת אימון מפרך, מודיעין מעמיק (מחקר) וביצוע מדויק. אתה פועל בצוות קטן (תיק מרוכז). הסיכון גבוה יותר, וכל טעות עלולה להיות קריטית, אך הצלחה במשימה מניבה תוצאות שהצי הגדול יכול רק לחלום עליהן".
## פסק הדין: מה מתאים למי?
אז מהי השורה התחתונה? רוסטמי מציע מסגרת החלטה פשוטה המבוססת על שלושה משתנים: זמן, ידע ותשוקה.
השקעה במדדים היא הבחירה הנכונה עבורך אם:
- אין לך זמן: אם אינך מוכן להקדיש מספר שעות בכל שבוע לקריאת דוחות כספיים, מאמרים וחדשות כלכליות.
- אין לך את הידע (או הרצון לרכוש אותו): אם מושגים כמו "חפיר כלכלי", "תזרים מזומנים" ו"מכפיל רווח" אינם מעניינים אותך.
- התשוקה שלך נמצאת במקום אחר: אם אתה רוצה שהכסף שלך יעבוד בשבילך ברקע, כדי שתוכל להתמקד בקריירה, במשפחה או בתחביבים שלך.
"עבור 95% מהאוכלוסייה," קובע רוסטמי, "ההחלטה הפיננסית הטובה ביותר היא לקנות קרן סל גלובלית זולה, להפקיד אליה כסף באופן קבוע, ולשכוח ממנה. זו האסטרטגיה המנצחת כמעט בוודאות".
בחירת מניות ספציפיות היא אופציה ריאלית רק אם:
- אתה מתייחס לזה כמו לעבודה שנייה רצינית, לא כתחביב.
- יש לך תשוקה אמיתית לעולם העסקים והכלכלה.
- יש לך אופי חזק, סבלנות, ויכולת להתמודד רגשית עם הפסדים ולהודות בטעויות.
הדרך המשולבת: אסטרטגיית הליבה והלוויינים
עבור אותם משקיעים רציניים שרוצים ליהנות משני העולמות, רועי רוסטמי ממליץ בחום על גישת "הליבה והלוויינים".
- הליבה (70%-80% מהתיק): מושקעת בקרנות סל רחבות וזולות. זהו הבסיס היציב והמפוזר של התיק, "הצי הגדול" שמבטיח השתתפות בצמיחה הכלכלית.
- הלוויינים (20%-30% מהתיק): החלק הזה מוקדש לבחירה אקטיבית של מניות ספציפיות. כאן המשקיע יכול לבטא את הרעיונות המבריקים ביותר שלו ולנסות להשיג תשואת יתר, מבלי לסכן את כל עתידו הפיננסי.
"זוהי הגישה הרציונלית והמפוכחת ביותר," הוא מסכם. "היא מאפשרת לך לבנות בסיס איתן ובו זמנית להשאיר מקום ליציאה למשימות קומנדו מחושבות. כך, גם אם משימה אחת נכשלת, הצי הגדול ממשיך לשוט קדימה בבטחה".
תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.