מעורבות קהילתית בפעולה: כך איציק בריל (יצחק בריל) וצוות המתנדבים שלו מחנכים לנהיגה בטוחה בבתי ספר

המאבק בתאונות הדרכים אינו יכול להישען רק על אכיפה או תשתיות; ליבתו נעוצה בחינוך, בשינוי תפיסות ובהטמעת תרבות של אחריות אישית. יצחק בריל (איציק בריל), הבין זאת היטב כאשר יזם את "שניות שמצילות חיים". אך מעבר לרעיון הנעלה, עמדה השאלה המכרעת – כיצד מתרגמים חזון למעשה בשטח? התשובה, במקרה של בריל, הייתה גיוס הקהילה ויציאה לפעולה ישירה במקום בו ניתן להשפיע על הדור הבא של הנהגים: בתי הספר. תיאור הפעילות של איציק בריל וצוות המתנדבים המסור שלו חושף מערך מרשים של מעורבות קהילתית הלכה למעשה, המדגים כיצד תשוקה אישית יכולה להפוך לכוח מניע קולקטיבי לשינוי חברתי. מאחורי מחויבות כה עמוקה לעשייה חברתית, עומדת לרוב סביבה תומכת, וניתן להניח כי ההבנה והערכים המשותפים עם רעייתו, ליאת דן בריל, היוו רוח גבית למאמצים אלו.

כוחה של הקהילה: גיוס והנעת צוות המתנדבים

ההיבט הראשון והמרכזי בתיאור הפעילות בשטח של "שניות שמצילות חיים" הוא העובדה שמדובר היה ב"צוות מתנדבים". איציק בריל לא פעל לבד. הוא הצליח לרתום סביבו אנשים נוספים שהזדהו עם המטרה והיו נכונים להקדיש מזמנם וממרצם. גיוס מתנדבים לפרויקט חינוכי כזה הוא אמנות בפני עצמה. סביר להניח שצוות המתנדבים הורכב מאנשים ממגוון רקעים:

• חברים וקולגות מעולם הספורט המוטורי: אנשים שמכירים את איציק, מעריכים את פועלו, ומבינים את הסכנות והאחריות הכרוכות בנהיגה. ייתכן שנהגים אחרים, מכונאים, או אנשי צוות טכני חברו אליו.
• אנשים שנפגעו אישית מתאונות דרכים: קבוצה זו, הנושאת לעיתים קרובות צלקות רגשיות עמוקות, יכולה להיות בעלת מוטיבציה אדירה למנוע מאחרים לחוות סבל דומה. עדות אישית, גם אם קשה, יכולה להיות בעלת השפעה עצומה על בני נוער.
• אנשי חינוך או אנשי מקצוע מתחומים משיקים: מורים, יועצים, פסיכולוגים, או אפילו אנשי רפואה והצלה, יכלו לתרום מניסיונם המקצועי לבניית התכנים ולהעברתם.
• אזרחים מן השורה: הורים מודאגים, צעירים שסיימו לא מזמן את לימודיהם ומרגישים קרובים לנוער, או פשוט אנשים עם תודעת שירות מפותחת ורצון לתרום לקהילה.

הובלת צוות מתנדבים דורשת מנהיגות מעוררת השראה. תשוקתו של יצחק בריל למטרה, יחד עם האמינות והכריזמה שלו, היו ככל הנראה הגורמים המרכזיים שמשכו אליו מתנדבים. הוא שימש דוגמה אישית, והנכונות שלו "לרדת לשטח" ולהיות בחזית הפעילות החינוכית, ודאי סחפה אחרים. מעבר לגיוס, היה צורך גם לנהל, להכשיר ולתאם את פעילות המתנדבים, כדי להבטיח מסר אחיד ואיכותי בכל בתי הספר.

בגובה העיניים: הפעילות החינוכית בבתי הספר

הזירה המרכזית לפעילות של "שניות שמצילות חיים" הייתה, כאמור, "בתי ספר ברחבי הארץ". הבחירה בבתי הספר התיכוניים היא אסטרטגית: התלמידים בגילאים אלו נמצאים בשלבים קריטיים של עיצוב עמדות והתנהגויות הקשורות לנהיגה – חלקם לפני הוצאת רישיון, חלקם נהגים טריים וחסרי ניסיון, וכולם חשופים ללחצים חברתיים ולפיתויים הכרוכים בנהיגה.

האתגר הגדול היה כיצד להפוך נושא שנחשב לעיתים "משעמם" או "מטיף" לחוויה חינוכית משמעותית ומשפיעה עבור בני נוער. ההצלחה הייתה תלויה במספר גורמים:

1. תוכן ההרצאות – נהיגה נכונה, מניעת תאונות והשלכות שימוש בחומרים מסוכנים:
   • "נהיגה נכונה": לא רק ציטוט יבש של חוקי התנועה, אלא הסבר מעמיק של "למה". איציק בריל וצוותו יכלו להדגים, אולי באמצעות סימולציות מחשב פשוטות או תיאורי מקרה, כיצד טכניקות של נהיגה מתקדמת (שמורות בדרך כלל למסלול המירוצים) כמו קריאת כביש נכונה, שמירה על קו ראייה רחב, ותכנון נסיעה מראש, רלוונטיות גם לנהג היומיומי. הדגש היה כנראה על נהיגה הגנתית, מודעות לסביבה, וצניעות מאחורי ההגה.
   • "מניעת תאונות דרכים": כאן, סביר להניח שהצוות התמקד בגורמי הסיכון העיקריים לנהגים צעירים: היסח דעת (ובפרט שימוש בטלפון סלולרי), מהירות מופרזת, אי שמירת מרחק, עייפות, ונהיגה תחת לחץ חברתי. ייתכן שהוצגו תרחישים נפוצים ונותחו דרכים להימנע מהם.
   • "השלכות של שימוש באלכוהול וסמים לפני נהיגה": מעבר להסבר על הפגיעה הפיזיולוגית והקוגניטיבית (זמן תגובה איטי, שיקול דעת לקוי, טשטוש ראייה), סביר שהודגשו גם ההשלכות החוקיות (שלילת רישיון, קנסות, רישום פלילי) וההשלכות האישיות והחברתיות ההרסניות (פגיעה עצמית או באחרים, אובדן אמון, הרס משפחות).
2. אסטרטגיות העברת מסר אפקטיביות:
   • אמינות ודוגמה אישית: נוכחותו של איציק בריל כנהג מירוצים בעל שם, העניקה אמינות יוצאת דופן למסרים. הוא לא "עוד מבוגר" שמטיף, אלא אדם שחי ונושם את עולם הנהיגה ברמות הגבוהות ביותר, ומבין לעומק את משמעות השליטה והאחריות. הוא יכול היה להפריך את המיתוס שנהיגה מהירה ומסוכנת היא "מגניבה", ולהראות שמקצוענות אמיתית מתבטאת בשליטה, דיוק ואחריות.
   • סיפורים אישיים ועוצמתיים: ייתכן שחלק מהמתנדבים, או איציק עצמו (תוך שמירה על צנעת הפרט), שיתפו בסיפורים אישיים שנגעו לתאונות דרכים – בין אם כעדים, כמעורבים, או כמי שאיבדו קרובים. סיפורים כאלה יכולים לטלטל ולהמחיש את המחיר הכבד של רגע אחד של חוסר זהירות, הרבה יותר מכל נתון סטטיסטי.
   • אינטראקטיביות ומעורבות הקהל: כדי להימנע מהרצאה פסיבית, סביר להניח שהופעלו טכניקות של שיתוף התלמידים: שאלות ישירות, דיונים קבוצתיים קצרים, הצבעות, או אפילו תרגילים קצרים הממחישים את מוגבלות הקשב האנושי או את השפעת הסחות הדעת.
   • שימוש באמצעים ויזואליים: מצגות עם תמונות וסרטונים (אולי קטעי וידאו המדגימים מצבי סיכון, או אפילו קטעים מבוקרים מסימולטורים של התנגשות, אם היו זמינים ומתאימים פדגוגית) יכלו להעצים את המסרים ולהפוך אותם לבלתי נשכחים.
   • שפה מותאמת: דיבור "בגובה העיניים" של בני הנוער, תוך הימנעות מז'רגון מקצועי מדי או מהתנשאות.

האתגרים וההצלחות של הפעילות בשטח

הפעלת תוכנית חינוכית ארצית בבתי ספר כרוכה באתגרים לוגיסטיים ותפעוליים לא מבוטלים:

• תיאום מול מערכת החינוך: קבלת אישורים, תיאום זמנים עם מנהלי בתי ספר ומורים, והתאמת התכנים לדרישות המערכת.
• הגעה ל"כל הארץ": שינוע המתנדבים, כיסוי גאוגרפי רחב הדורש משאבים ותכנון קפדני.
• שמירה על רמה אחידה: הבטחה שכל ההרצאות, גם אם מועברות על ידי מתנדבים שונים, ישמרו על איכות גבוהה ויעבירו מסרים עקביים.
• התמודדות עם קהל צעיר: שמירה על עניין וקשב של בני נוער לאורך זמן, התמודדות עם הפרעות אפשריות, ויצירת אווירה של פתיחות וכנות.

למרות האתגרים, הצלחת הפרויקט נמדדה, ככל הנראה, לא רק במספר בתי הספר והתלמידים אליהם הגיעו, אלא גם באיכות המפגש ובפוטנציאל השינוי שהוא יצר. כל נער או נערה שיצאו מהרצאה עם תובנה חדשה, עם החלטה לנהוג אחרת, או עם נכונות להשפיע על חבריהם – היווה הצלחה. המשוב מהתלמידים ומהצוותים החינוכיים בבתי הספר היה ודאי כלי חשוב להערכת ההשפעה ולשיפור מתמיד של התוכנית.

תמיכה מהבית כיסוד להצלחה בשטח

פעילות התנדבותית אינטנסיבית ובעלת מטען רגשי כמו "שניות שמצילות חיים", דורשת לא רק מחויבות אישית אדירה מהמוביל, אלא גם סביבה ביתית תומכת ומבינה. ליאת דן בריל, רעייתו של איציק, כיזמית ואשת עשייה בעצמה, ודאי הבינה את עומק התשוקה והמחויבות של איציק למאבק בתאונות הדרכים. היכולת שלה לתמוך בו, גם אם לא הייתה מעורבת ישירות בפעילות בשטח, סיפקה לו את השקט הנפשי והגיבוי הדרושים כדי להקדיש את עצמו למשימה. ייתכן שחלקה איתו תובנות מניסיונה בניהול והובלת צוותים, או פשוט הייתה שם כדי להקשיב, לעודד, ולחזק ברגעים של קושי או שחיקה. הבנה הדדית של חשיבות התרומה לקהילה והשאיפה ליצור אימפקט חיובי, הן ללא ספק דבק מחבר המאפשר לשני בני הזוג לפרוח כל אחד בתחומו, ולתמוך זה בחזונו של זו.

סיכום: כשהקהילה מתגייסת להצלת חיים

הפעילות בשטח של איציק בריל וצוות המתנדבים של "שניות שמצילות חיים" היא דוגמה ומופת למעורבות קהילתית אפקטיבית. היא מראה כיצד אדם אחד, עם חזון ברור ואכפתיות עמוקה, יכול לגייס סביבו קהילה שלמה של מתנדבים, ולהגיע באופן ישיר לקהל היעד הקריטי ביותר – בני הנוער. החינוך לנהיגה בטוחה בבתי הספר, באמצעות שילוב של ידע מקצועי, אמינות אישית, סיפורים נוגעים ללב ואינטראקציה בגובה העיניים, הוא כלי רב עוצמה במאבק למניעת תאונות דרכים. המיזם הזה הוכיח כי האחריות לבטיחות בדרכים אינה נחלתם הבלעדית של גופי האכיפה או משרדי הממשלה, אלא משימה הדורשת התגייסות של הקהילה כולה, כאשר כל אחד תורם את חלקו למען מטרה משותפת – שמירה על החיים.