אחת מעבירות התנועה הנפוצות ביותר שקיימות בספר החוקים, זו עבירה על מהירות מופרזת. יש בכך היגיון. המדינה מחליטה להגביל את המהירות בכבישים, בין אם מדובר בכביש בינעירוני ובין אם מדובר בכבישים עירוניים ויש לאכוף הגבלה זו.
ההגבלה נובעת מסיבות שונות, בין אם זה בשביל לאפשר נסיעה חלקה מצד אחד ומצד שני אפשרות לבלום בזמן במקרה ויש צורך בכך, כמו כן ההגבלה קיימת על מנת למנוע מצב של פגיעה בהולכי רגל, רוכבי אופניים ואחרים שאינם נוהגים ברכב אשר יכול להגיע למהירויות שהוא כן יכול להגיע אליהם.
במהלך השנים, המדינה יצרה לא מעט שינויים בתחום, במיוחד בכבישים בינעירוניים. זה נובע הן משינויים בתשתיות, שיפור מצב הכבישים מאפשר לכלי רכב לנהוג בצורה הרבה יותר מהירה, כמו כן זה נובע מפתיחה של מסלולים וכבישים חדשים, אשר יוצר חלוקה טובה יותר של כלי הרכב על פני מקומות שונים. כך לא נוצר מצב שכל הנהגים נמצאים בכביש אחד, מה שמגביל באופן טבעי את התנועה.
עם זאת, עדיין המדינה קבעה במהלך השנים הגבלות תנועה שונות במטרה שלא לאפשר מצב שאנשים ינהגו במהירות גבוהה מדי. צריך לומר, שבדרך כלל המגבלות אינן מתחילות מיד אחרי המהירות המותרת, אלא יש טווח מסוים שעדיין אפשרי לנהוג בו (10 קמ"ש), מתוך הערכה שייתכן ותמיד תמיד סטייה קלה כלפי מעלה.
כיום העונש הצפוי על עבירות תנועה משתנה בהתאם לסוג העבירה ועו"ד תעבורה יוכל להרחיב בנושא. למשל, אם נוהגים עשרים קילומטר מעל המותר בכביש עירוני, אז הקנס יהיה 250 שקל, אם מדובר על מעל 25 עד 40 ק"מ בכביש בינעירוני 
או 20-30 בכביש עירוני, הרי שהקנס יהיה 750 שקל ורישום של שמונה נקודות חובה. הרמה הגבוהה ביותר של עבירות תנועה היא כאשר נתפסים על מהירות של 31-40 ק"מ בכביש עירוני, או 40-50 בכביש בינעירוני. במקרה כזה העונש הוא 1500 שקל ו-10 נקודות חובה.
יש לציין, כשמגיעים ל-12 נקודות חובה ומעלה, זה דורש קורס נהיגה מונעת ואם מגיעים מעל 36 נקודות, אז זה יכול להוביל לפסילת רישיון.