בתחום דיני המשפחה בישראל, הגוף המרכזי האחראי על הסדרת חלוקת עיזבונות הוא הרשם לענייני ירושה. הפועל תחת האפוטרופוס הכללי. מדובר ברשות מנהלית המפעילה חמש לשכות ברחבי הארץ, ביניהן הלשכה המרכזית בתל אביב ומנוהלת לרוב על ידי משפטנים בכירים. חשוב להבחין שסמכותו של הרשם היא טכנית ומנהלית בעיקרה והיא כוללת הנפקת צווי ירושה וצווי קיום צוואה בהתאם לחוק. יחד עם זאת, לרשם אין סמכות שיפוטית להכריע במחלוקות מהותיות בין יורשים. בכל מקרה שבו מתעורר סכסוך או מוגשת התנגדות רשמית התיק מועבר באופן מיידי להכרעת בית המשפט לענייני משפחה, שהוא הערכאה המוסמכת לדון בשאלות על הצוואה או זכויות ירושה במקרים של אי הסכמה.
התנגדות לצו ירושה והמשמעות המשפטית
הצורך בצו ירושה או בצו קיום צוואה הוא לא רק עניין פורמלי אלא תנאי הכרחי למימוש זכויות קנייניות בנכסי הנפטר. ללא צו לא ניתן לבצע העברת בעלות על דירות או קרקעות אצל רשם המקרקעין והדבר חוסם את האפשרות לבצע פעולות בחשבונות הבנק של המנוח, גם אם אלו היו משותפים ליורשים בחייו. מעבר להנפקת הצווים, הרשם משמש ככתובת להפקדת צוואות שנערכו על ידי עורך דין וכסמכות למינוי מנהלי עיזבון. בשל המורכבות הכרוכה בהגשת הבקשות הללו והשלכותיהן הכלכליות המכריעות, מומלץ מאד שהתהליך ינוהל בליווי מקצועי של עורך דין המתמחה בתחום.
איך מתבצע הליך הגשת הבקשה?
תהליך הנפקת הצו מתחיל בהגשת בקשה מסודרת לרשם. בשלב זה מתבצע פרסום בעיתונות היומית כדי לאפשר לציבור הרחב ולבעלי עניין להגיש התנגדות אם קיימת עילה לכך. בבקשות לצו ירושה המבקש מחויב לפרט את כל היורשים החוקיים וליידע אותם על המהלך. ניסיון העבר מלמד שהגשת בקשות באופן עצמאי מובילה לא פעם אל עיכובים משמעותיים בשל טעויות טכניות או חוסר במסמכים, מה שיוצר סחבת מיותרת במימוש העיזבון. במקרים שבהם ישנם אנשים שסבורים שהצוואה שהוגשה אינה תקפה עליהם להגיש כתב התנגדות לצו ירושה שהינו מנומק. מדובר בהליך משפטי סבוך שבו כתב הטענות עוצר את ההליך המנהלי ומעביר את ההכרעה לבית המשפט, שם נדרשת מיומנות משפטית גבוהה כדי להוכיח את צדקת המתנגדים ולהגן על רצון הנפטר.