בעשורים האחרונים, המונח "השמנה" (Obesity) הפך לחלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי והרפואי. אנו מורגלים לחשוב עליו במונחים של משקל עודף, מדד מסת גוף (BMI) גבוה, והסיכונים הנלווים למחלות לב וסוכרת. אך מתחת לפני השטח של ההבנה המקובלת, מסתתר איום בריאותי מורכב, שקט ומסוכן הרבה יותר, הפוגע במיליוני אנשים, ובמיוחד בנשים, לעיתים קרובות מבלי שידעו על קיומו. תופעה זו, המכונה "השמנה סרקופנית" (Sarcopenic Obesity), מייצגת שילוב קטלני של שני תהליכים מנוגדים לכאורה: ירידה במסת ובכוח השריר (סרקופניה) במקביל להצטברות עודפת של רקמת שומן. התוצאה אינה רק בעיה אסתטית או קושי בתנועה, אלא סערה מטבולית ודלקתית שקטה המתרחשת בתוך הגוף. מחקר קליני פורץ דרך, שנערך על ידי ד"ר נאדר טרביה (Dr. Nader Tarabeih), חוקר פוסט-דוקטורט מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, לא רק שופך אור על היקף הסכנה הטמונה במצב זה, אלא גם חושף לראשונה מנגנון מולקולרי מרכזי העומד בבסיסו, ומסמן את הדרך לעבר אבחון וטיפול מותאמים אישית.
מחקרו המעמיק של ד"ר טרביה, שפורסם בכתב עת מדעי בינלאומי מוביל (בעל מקדם השפעה IF=4.9), התמקד בקבוצה של 562 נשים ערביות מהעיר סח'נין. הבחירה להתמקד באוכלוסייה ספציפית זו אפשרה ניתוח מדויק, תוך בחינת הקשרים המורכבים בין מבנה הגוף, סמנים ביולוגיים ודלקתיים בדם, לבין הסיכון לפתח את המחלות הכרוניות הנפוצות ביותר של העידן המודרני: סוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם והפרעות בשומני הדם. ממצאיו אינם רק בגדר תמרור אזהרה; הם קריאת השכמה דחופה לקהילה הרפואית ולציבור הרחב, ומהווים צעד משמעותי בפענוח אחד האתגרים הבריאותיים החשובים של דורנו.
מעבר למדד ה-BMI: הגדרת האויב השקט
כדי להבין את חשיבות מחקרו של ד"ר טרביה, יש ראשית להבין מדוע השמנה סרקופנית היא כה מסוכנת. במשך שנים, מדד ה-BMI שימש ככלי העיקרי להערכת השמנה. עם זאת, מדד זה, המבוסס על היחס בין גובה למשקל, הוא גס ואינו מבחין בין המרכיבים השונים של הגוף. אדם יכול להיות בעל BMI תקין, אך בו בזמן לסבול ממסת שריר נמוכה מאוד ומאחוז שומן גבוה – מצב המכונה לעיתים "שמן רזה" (Skinny Fat). מנגד, אתלט בעל מסת שריר מפותחת עשוי להיות מסווג כ"בעל עודף משקל" לפי מדד ה-BMI, למרות שהוא בריא לחלוטין.
השמנה סרקופנית לוקחת את הבעיה הזו צעד קדימה. היא מתארת מצב שבו הגוף מאבד את הרקמה הפעילה והבריאה ביותר שלו – השריר – ובמקומה צובר את הרקמה הבעייתית ביותר – השומן, ובפרט השומן הבטני (Visceral Fat). רקמת השריר אינה משמשת רק לתנועה; היא האיבר המטבולי הגדול ביותר בגוף, האחראי העיקרי ל"שריפת" סוכר מהדם ולוויסות רגישות הגוף לאינסולין. כאשר מסת השריר יורדת, יכולת הגוף להתמודד עם סוכר נפגעת באופן דרמטי. במקביל, רקמת השומן העודפת אינה מאגר אנרגיה אדיש. כיום ידוע כי היא איבר אנדוקריני פעיל המפריש עשרות חומרים, המכונים אדיפוקינים, שרבים מהם מעודדים דלקת כרונית בכל מערכות הגוף. השילוב של שני התהליכים הללו – אובדן מנוע מטבולי ועלייה בפעילות דלקתית – יוצר סביבה פנימית רעילה המאיצה את התפתחותן של מחלות כרוניות.
הממצאים המטרידים: קשר ישיר לתסמונת המטבולית
בלב מחקרו של ד"ר נאדר טרביה עמדה בחינה כמותית של הסיכון הבריאותי. תוצאות המחקר, כפי שהוצגו במאמרו, היו חדות וברורות. כאשר השוו החוקרים את קבוצת הנשים שאובחנו עם השמנה סרקופנית לקבוצות אחרות (נשים עם משקל תקין, נשים עם השמנה בלבד, או נשים עם סרקופניה בלבד), התגלתה תמונה עגומה:
- סיכון מוגבר משמעותית למחלות כרוניות: נשים עם השמנה סרקופנית נמצאו בסיכון גבוה באופן מובהק לפתח אחת או יותר מהמחלות המרכיבות את ה"תסמונת המטבולית":
- יתר לחץ דם (HTN): מצב המעמיס על הלב וכלי הדם ומגביר דרמטית את הסיכון לשבץ מוחי ולהתקפי לב.
- הפרעות בשומני הדם (היפרליפידמיה – HLD): רמות גבוהות של כולסטרול "רע" וטריגליצרידים, המובילות להצטברות פלאק טרשתי בעורקים.
- סוכרת מסוג 2 (T2D): מחלה קשה הפוגעת בכל מערכות הגוף, החל מהראייה והכליות וכלה במערכת העצבים.
- הסיכון המצטבר: באופן מטריד אף יותר, המחקר הראה כי הסיכון לפתח את כל שלושת המצבים גם יחד – תסמונת מטבולית מורכבת ומסוכנת במיוחד – היה הגבוה ביותר בקבוצת הנשים עם השמנה סרקופנית. המשמעות היא שהשילוב של דלדול שריר ועודף שומן אינו רק סכום של שני גורמי סיכון נפרדים, אלא הוא יוצר אפקט סינרגטי שלילי, המגביר את הנזק הבריאותי באופן מעריכי.
- סכנה בגיל צעיר: אחד הממצאים החשובים ביותר הוא שהסיכון המוגבר לא הוגבל רק לנשים מבוגרות, אלא נצפה גם בקרב נשים צעירות יחסית. גילוי זה מנפץ את התפיסה כי מדובר ב"מחלות של הגיל המבוגר" ומדגיש את הצורך להתחיל במניעה ובאבחון מוקדם ככל האפשר.
פענוח המנגנון: גילויה של מולקולת המפתח 'Chemerin'
התרומה המשמעותית ביותר של מחקרו של ד"ר טרביה אינה מסתכמת רק בתיאור הקשר הסטטיסטי, אלא בצלילה לעומק המנגנון הביולוגי. המחקר לא שאל רק "מה קורה?", אלא גם "למה זה קורה?". במהלך עבודת הבילוש המולקולרית, זיהה ד"ר טרביה "חשוד מרכזי": סמן ביולוגי בשם Chemerin.
Chemerin הוא אדיפוקין – חלבון המופרש בעיקר מתאי שומן. במחקר התגלה כי רמותיו בדם היו גבוהות במיוחד בקרב הנשים עם השמנה סרקופנית. אך תפקידו, כפי שנחשף במחקר, מורכב הרבה יותר. הוא אינו רק "סמן" פסיבי למצב, אלא שחקן פעיל ומרכזי בתהליך. המחקר הצביע על Chemerin כמתווך מרכזי, כמעין "גשר מולקולרי" המחבר בין רקמת השומן החולה לבין רקמת השריר המתדלדלת ומערכות הגוף האחרות. הוא עושה זאת על ידי עידוד והנצחה של תהליכי דלקת כרונית.
ניתן לדמות זאת למדורה קטנה שאינה כבה לעולם. רקמת השומן העודפת מפרישה Chemerin, והוא בתורו פועל על תאים שונים בגוף (כולל תאי חיסון ותאי שריר), מגביר את ייצורם של חומרים דלקתיים נוספים, ויוצר מעגל קסמים אכזרי של דלקת. דלקת כרונית זו היא הגורם הישיר לנזקים רבים, ביניהם פגיעה ברגישות לאינסולין (מה שמוביל לסוכרת), שינויים במבנה כלי הדם (התורמים ליתר לחץ דם) ופגיעה בתפקוד השריר עצמו.
הגילוי של Chemerin כשחקן מפתח הוא פריצת דרך של ממש. הוא הופך בעיה קלינית מורכבת ומעורפלת למטרה ביולוגית ברורה. זיהוי של מנגנון מולקולרי ספציפי פותח פתח עצום לפיתוחים עתידיים: החל מבדיקת דם פשוטה שתמדוד את רמת ה-Chemerin ככלי לאבחון וסיווג הסיכון, ועד לפיתוח תרופות עתידיות שיוכלו לחסום את פעילותו המזיקה ובכך לעצור את מעגל הדלקת.
השלכות קליניות: קריאה לשינוי גישה
מחקרו של ד"ר נאדר טרביה אינו מיועד להישאר בין דפי כתב העת המדעי. הוא נושא מסר ברור ודחוף לרופאים, למטפלים ולציבור הרחב.
- עבור רופאים ומערכת הבריאות: המסר הוא שיש לחשוב מעבר ל-BMI. יש לאמץ כלים להערכת הרכב הגוף, כגון מכשירי ביואימפדנס (הזמינים כיום וקלים לשימוש) כחלק מהערכה שגרתית, במיוחד באוכלוסיות בסיכון. גילוי מוקדם של השמנה סרקופנית צריך להוביל להתערבות אגרסיבית ומותאמת אישית, המתמקדת הן בניהול משקל והן בשימור ובניית מסת שריר.
- עבור נשים והציבור הרחב: המסר הוא שהמפתח לבריאות אינו טמון רק ב"ירידה במשקל", אלא ב"שיפור הרכב הגוף". ישנה חשיבות קריטית לשילוב אימוני כוח והתנגדות בכל גיל, במטרה לשמר את רקמת השריר היקרה. תזונה עשירה בחלבון איכותי היא הכרחית לתמיכה בשרירים. מחקר זה מעניק לנשים את הידע והכוח להבין את הסיכונים ולהיות שותפות פעילות בניהול בריאותן.
לסיכום, המחקר פורץ הדרך על השמנה סרקופנית מדגיש את תפקידו של המדען המודרני כמי שחושף איומים חבויים ומספק את הכלים להתמודד איתם. ד"ר נאדר טרביה, באמצעות עבודה מדעית קפדנית, הצליח להאיר זרקור על "אויב שקט" הפוגע בבריאותן של נשים רבות, לפענח את אחד ממנגנוני הפעולה המרכזיים שלו, ולסלול את הדרך לגישה קלינית חדשה. זהו מדע בשירות האדם, שמטרתו הסופית היא לאפשר לכולנו חיים בריאים, פעילים וארוכים יותר.