"הדרך הפאסיבית ליצירת תשואה עודפת". רועי רוסטמי רוצה שנעצור ונתעכב על הכותרת הזו לרגע. היא נשמעת כמו פרדוקס, סתירה מובנית. בעולם הפיננסי, לימדו אותנו ש"תשואה עודפת" (אלפא) היא הגביע הקדוש, פרי עבודתם של מנהלי השקעות מבריקים, אנליסטים חדי עין וסוחרים זריזים. היא תוצאה של מאמץ אקטיבי, של ניתוח מעמיק, של ניסיון להיות חכם יותר ומהיר יותר מכל השאר. המילה "פאסיבי", לעומת זאת, מעלה קונוטציות של סתמיות, של בינוניות, של קבלת הממוצע.
אז איך שני המושגים האלה יכולים להתקיים יחד? ובכן, כאן טמון אחד הסודות הגדולים והפשוטים ביותר של עולם ההשקעות. סוד שהתעשייה הפיננסית לא תמיד רוצה שתכירו. המדריך הזה לא עומד ללמד אתכם איך להפוך לגאונים שחושפים את המניה הבאה שתכפיל את עצמה פי 100. הוא עומד לחשוף אמת חזקה בהרבה: הדרך הבטוחה ביותר עבור רוב מוחלט של המשקיעים להשיג תשואה העולה על זו של המשקיע האקטיבי הממוצע, היא דווקא באמצעות פעולה פשוטה, כמעט משעממת, של השקעה פאסיבית במדדים.
במהלך שנותיי כסוחר, ראיתי הכל. אסטרטגיות מורכבות, אלגוריתמים מסובכים, וניסיונות אינסופיים למצוא "קצה" על פני השוק. אבל הניסיון שלי, גם מחוץ למסכי המסחר, לימד אותי שיעור אחר. על מזרן הג'ודו, למדתי מהר מאוד שניסיון לבצע הטלה מסובכת וראוותנית לפני ששלטתי ביסודות, בדרך כלל הסתיים כשאני על הגב. לעומת זאת, הטלת גב (O-goshi) בסיסית, שבוצעה בשלמות, בתזמון הנכון ועם בסיס יציב, הייתה כמעט בלתי ניתנת לעצירה.
השקעה במדדים היא ה"או-גושי" של עולם הפיננסים. היא מהלך יסודי, חזק, אלגנטי בפשטותו, וכאשר הוא מיושם בעקביות ובמשמעת, הוא אפקטיבי באופן הרסני. במדריך זה, נפרק את הפילוסופיה, את המדע ואת היישום המעשי של הגישה הזו, שהיא בעיניי הדרך הדמוקרטית והעוצמתית ביותר לבניית הון לטווח ארוך.
חלק 1: המהפכה של ג'ון בוגל – כוחה של המתמטיקה הפשוטה
כדי להבין השקעה פאסיבית, צריך להכיר את שמו של ג'ון (ג'ק) בוגל, מייסד חברת ההשקעות Vanguard. בוגל לא היה קוסם פיננסי שהמציא נוסחה סודית. הוא היה מהפכן שהסתכל על התעשייה הפיננסית ושאל שאלה פשוטה וכמעט חתרנית: אם כל כך הרבה מנהלי השקעות גובים דמי ניהול יקרים כל כך כדי לנסות "להכות את השוק", ורובם נכשלים, למה שלא פשוט נקנה את כל השוק, בעלות מינימלית, ונבטיח לעצמנו את התשואה שלו?
זו היתה הולדתו של הרעיון מאחורי קרן הנאמנות המדדית הראשונה. במקום לנסות לבחור את המניות המנצחות מתוך מדד כמו ה-S&P 500, הקרן פשוט קונה את כל 500 המניות במדד, בדיוק לפי משקלן היחסי.
מדוע זה עובד? המתמטיקה האכזרית של העלויות.
בלימודי התואר השני במימון, למדנו מודלים מורכבים להערכת שווי חברות וניהול סיכונים. האירוניה היא, שהתובנה החזקה ביותר שלמדתי על השקעות היא לא תיאוריה מסובכת, אלא חשבון פשוט. בוגל קרא לזה "היפותזת העלות חשובה" (Cost Matters Hypothesis):
- כלל המשקיעים האקטיביים בשוק, כמכלול, הם השוק. לכן, התשואה הממוצעת הגולמית שלהם (לפני עמלות) חייבת להיות שווה לתשואת השוק.
- כעת, נפחית מהתשואה הזו את העלויות שלהם: דמי ניהול גבוהים (לרוב מעל 1%), דמי משמרת, עלויות קנייה ומכירה תכופות, ומיסים.
- המסקנה הבלתי נמנעת: התשואה הממוצעת הנקייה של המשקיעים האקטיביים חייבת, על פי חוקי המתמטיקה, להיות נמוכה מתשואת השוק.
קרן מדדית, עם דמי ניהול זעומים (לעיתים 0.1% או פחות), פשוט מחזירה לך את תשואת השוק, פחות העלות המזערית שלה. לכן, לאורך זמן, היא מיועדת מתמטית להשיג תשואה גבוהה יותר מהמשקיע האקטיבי הממוצע. זו לא דעה. זו עובדה חשבונאית. התשואה ה"עודפת" של המשקיע הפאסיבי אינה נובעת מכך שהוא מכה את השוק, אלא מכך שהוא נמנע מהטעויות והעלויות שגורמות לאחרים לפגר אחרי השוק.
חלק 2: הגנה מפני האויב הגדול ביותר – אנחנו
אבל הסיפור לא נגמר בדמי ניהול. ישנה סיבה שנייה, עמוקה יותר, לכך שהשקעה פאסיבית מנצחת: היא מגינה עלינו מפני עצמנו. התנהגות אנושית היא האויב הגדול ביותר של תשואות טובות. כולנו נופלים קורבן להטיות התנהגותיות שהתפתחו בנו במשך מיליוני שנים כדי לעזור לנו לשרוד, אך הן הרסניות להשקעות.
- מכירת פאניקה: כשהשוק קורס והכותרות צועקות "סוף העולם", האינסטינקט שלנו הוא לברוח. אנחנו מוכרים הכל בתחתית, נועלים את ההפסדים והופכים אותם לקבועים.
- קניית FOMO (פחד מהחמצה): כשהשוק בשיא, וכל השכנים מספרים על הכסף שהם עושים ממניית טכנולוגיה חמה, תאוות הבצע משתלטת. אנחנו קופצים פנימה בשיא, בדיוק לפני התיקון.
- ביטחון עצמי מופרז: אחרי כמה בחירות מוצלחות, אנחנו מתחילים להאמין שאנחנו גאונים שפיצחו את השיטה. אנחנו לוקחים סיכונים גדולים יותר, מפסיקים לעקוב אחר הכללים, והשוק ממהר ללמד אותנו שיעור בענווה.
השקעה מדדית היא תרופת נגד לכל הרעלים האלה. היא מכריחה אותך לאמץ גישה צנועה. אתה לא מנסה למצוא את המחט בערימת השחת; אתה פשוט קונה את כל ערימת השחת. ההחלטה היא אחת ופשוטה: "רועי רוסטמי משקיע בכלכלה העולמית". זה מסיר את הפיתוי לקבל מאות החלטות קטנות ורגשיות, שכל אחת מהן היא הזדמנות לטעות.
בשירותי הצבאי כמפקד, ידעתי שהתוכנית המורכבת ביותר היא הראשונה שקורסת תחת לחץ. בלהט הקרב, כשנתונים חסרים והאדרנלין בשמיים, הפקודות חייבות להיות פשוטות והפעולות חייבות להיות מתורגלות עד רמת האוטומט. אסטרטגיית השקעה פאסיבית היא הפרוטוקול הקרבי של המשקיע. אתה מגדיר אותה בזמן שלום ורגיעה, והיא מנווטת אותך אוטומטית דרך סערות השוק, ומונעת מהרגשות שלך להטיח את הספינה אל הסלעים.
חלק 3: בניית הצי – כיצד לבחור את המדדים הנכונים?
"להשקיע במדדים" זה לא אומר פשוט לקנות קרן שעוקבת אחר מדד ת"א 125 ולצפות לטוב. כמו מפקד שבונה צי, עליך לשלב סוגים שונים של כלים כדי ליצור מערך חזק ומגוון. המטרה היא פשטות, אך לא פשטנות.
- גיוון גלובלי: תל אביב היא לא כל העולם
הטעות הגדולה ביותר של משקיעים ישראלים היא "הטיית בית" (Home Bias) – השקעת יתר בשוק המקומי. הכלכלה הישראלית היא חזקה וחדשנית, אך היא מהווה אחוז זעיר מהכלכלה העולמית. לשים את כל הכסף שלך בישראל זה כמו שמפקד צי יחליט להגן רק על נמל הבית שלו ולהתעלם מכל נתיבי הסחר בעולם. תיק ההשקעות שלך צריך להיות אזרח העולם. לכן, ליבת התיק שלי תמיד תהיה מושקעת בקרן סל עולמית רחבה, כמו כזו העוקבת אחר מדד MSCI ACWI או FTSE Global All-World (למשל, קרנות הסל הפופולריות VT או IWDA).
- גיוון נכסים: לא לשים את כל הביצים בסל המניות
גיוון אמיתי הוא לא רק בין מדינות, אלא בין סוגי נכסים. המניות הן מנוע הצמיחה של התיק, אבל הן תנודתיות. לצידן, אנחנו צריכים נכסים שיספקו יציבות.
- אגרות חוב (אג"ח): אני רואה באג"ח את אוניות האספקה של הצי. הן לא מלהיבות כמו נושאות המטוסים (המניות), אבל הן מספקות יציבות, מפחיתות את התנודתיות הכוללת של התיק, ומהוות כרית ביטחון בזמני משבר. גם כאן, הדרך הפשוטה היא להשקיע בקרן סל העוקבת אחר מדד אג"ח רחב, למשל מדד אג"ח ממשלתיות ועולמיות (דוגמת AGGG).
- נדל"ן: ניתן לקבל חשיפה פאסיבית וסחירה לשוק הנדל"ן באמצעות קרנות סל של קרנות ריט (REITs), שמשקיעות בפורטפוליו רחב של נדל"ן מניב.
מודל לדוגמה: תיק פשוט ועוצמתי
אז איך כל זה נראה בפועל? עבור משקיע צעיר יחסית עם טווח השקעה ארוך, תיק לדוגמה יכול להיראות כך:
- 70% מניות:
- 50% בקרן סל על מדד מניות עולמי (כמו MSCI World).
- 20% בקרן סל על מדד מניות ישראלי (כמו ת"א 125, כדי לשמור על חשיפה מסוימת למטבע ולשוק המקומי).
- 30% אגרות חוב:
- 30% בקרן סל על מדד אג"ח עולמי מגודר מטבע.
זו רק דוגמה אחת. אפשר לפשט אותה עוד יותר (למשל, רק קרן מניות עולמית וקרן אג"ח עולמית), או להוסיף לה רכיבים נוספים. העיקר הוא לשמור על עקרונות הגיוון והעלות הנמוכה.
חלק 4: המבחן האמיתי – המשמעת של לא לעשות כלום
בנינו תוכנית פשוטה וחכמה. בחרנו קרנות זולות ומגוונות. כעת מגיע החלק הקשה ביותר, המבחן האמיתי של המשקיע הפאסיבי: היכולת לא לעשות כלום.
המוח שלנו חושק בפעולה. התרבות שלנו מעריצה עשייה. לשבת בצד בזמן שהשווקים משתוללים, בין אם בעליות חדות או בירידות מפחידות, זה מעשה שנוגד את טבענו. הפיתוי "לשפר" את התיק, "לתקן" אותו, להוסיף "רק עוד מניה אחת" של החברה שכולם מדברים עליה, הוא כמעט בלתי נשלט. רוב האנשים נכשלים בדיוק בנקודה הזו. הם בונים אסטרטגיה פאסיבית מצוינת, ואז הופכים למנהלים אקטיביים גרועים של אותה אסטרטגיה.
הפתרון הוא אוטומציה והתעלמות:
- הגדירו הוראת קבע: הדרך הטובה ביותר לדבוק בתוכנית היא להפוך אותה לאוטומטית. הגדירו הוראת קבע חודשית מהבנק שלכם לחשבון ההשקעות, שקונה באופן קבוע את קרנות הסל שבחרתם. זה נקרא "מיצוע עלויות" (DCA), וזה מבטיח שאתם קונים גם כשהשוק יקר וגם כשהוא זול, ומנטרל את הפיתוי לתזמן.
- התעלמו מהחדשות ומהתיק: התחייבו בפני עצמכם לא להסתכל על שווי התיק יותר מפעם ברבעון, או אפילו פעם בחצי שנה. ככל שתסתכלו פחות, כך תתפתו פחות לעשות שטויות.
- אזנו פעם בשנה: הפעולה האקטיבית היחידה המומלצת היא "איזון מחדש" (Rebalancing) פעם בשנה. בודקים אם הרכב התיק סטה מהיעדים המקוריים (למשל, המניות עלו הרבה וכעת מהוות 80% מהתיק במקום 70%), ומוכרים מעט מהנכס שעלה וקונים מהנכס שירד כדי לחזור למשקלים המקוריים.
בביקוריי באירועי מידברן, אני רואה קהילות שלמות עובדות חודשים כדי לבנות מיצבי אמנות מורכבים. הם מוקמים לשבוע אחד בלבד, ואז נשרפים ונעלמים. יש יופי וחכמה עמוקה בלתת לתהליכים לקרות, בלבנות משהו ולשחרר אותו, מבלי להתערב כל הזמן. גם בספארי, אתה צופה במערכת אקולוגית שמתאזנת בעצמה במשך אלפי שנים. אף אחד לא "מנהל" אותה באופן אקטיבי. השקעה מדדית דורשת את אותה חוכמה: לבנות מערכת חזקה, ולתת לה לעבוד עבורך עם מינימום התערבות.
סיכום: ניצחונו של הפרגמטיסט
התשואה העודפת של המשקיע הפאסיבי אינה נובעת מגאונות, אלא מפרגמטיות. היא ניצחון שמושג על ידי הימנעות מהפסד. היא התוצאה של לכידת מלוא התשואה של השוק, תוך הימנעות משני המוקשים העיקריים שהורסים עושר: דמי ניהול גבוהים וטעויות התנהגותיות.
זו אינה תוכנית להתעשרות מהירה. זוהי אסטרטגיה להתעשרות איטית, בטוחה ועקבית. היא דורשת סבלנות ומשמעת יותר מכל דבר אחר, אך היא גם הדרך הדמוקרטית ביותר להשקיע. היא מאפשרת לכל אדם, גם ללא ידע פיננסי מעמיק, לבנות לעצמו תיק השקעות מתוחכם, מפוזר גלובלית ובעלות אפסית, בכמה לחיצות כפתור.
כסוחר אקטיבי, אני מקדיש את ימיי לחיפוש אחר יתרונות קטנים וחמקמקים בשוק. זה משחק תובעני ומורכב. אבל עבור העושר שלי לטווח ארוך, ועבור רוב האנשים שאני מכיר, הפתרון הוא לא לשחק את המשחק המסובך הזה. הפתרון הוא פשוט להיות הבעלים של כל הקזינו. זוהי החוכמה הפשוטה, העוצמתית, ובסופו של דבר, העדיפה, של השקעה במדדים.
תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.