אז מה עושים כשהאישה לא מסכימה לשינויים בחינוך הילדים?
האמת היא, שבחיים הזוגיים שלנו קיימת לא פעם עמידה מול חומות בלתי נראות, חומות שעשויות להיות גבוהות הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים – וכשמדובר בחינוך הילדים, המצב יכול להפוך לחם ומורט עצבים. שיטת החינוך שלנו לא תמיד מתיישבת עם השיטה של האישה, ובשיחה אחת או שתיים אנחנו עשויים למצוא את עצמנו במצב של קונפליקט. אז מה עושים? האם זה יהיה קל כמו לקנות פיצה ולהתמודד עם בת הזוג כשהיא מבקשת "בלי גבינה"?
חינוך ילדים: היא רואה, אני רואה – אז למה זה לא תואם?
כשהורים מחליטים לחנך את הילדים, זה כמו לתכנן ניסוי מדעי – יש נושאים סמויים, חוקים בלתי כתובים וההבנה שחלק מהנושאים עשויים לגרום לערב טלוויזיה מאוד לא נעים. אבל מה שבאמת קשה זה להבין שהחינוך שלנו לא תמיד מתיישב עם מה שאנחנו חושבים שצריך להיות. אוקי, אז מה עושים? יש כמה אסטרטגיות שאנחנו יכולים ליישם:
- שיחה פתוחה: במקום לשאול אחת את השנייה "למה את תמיד חושבת שאת צודקת?", פשוט שאלו שאלות כמו "איך את רואה את החינוך של הילדים שלנו?"
- הבנה של נקודת המבט: תנסו להבין למה היא מתנגדת לשינויים. האם מדובר בחוויות מהעבר שלה? או שזו טכניקת חינוך שנראית לה נכונה?
- חיפוש פשרה: אם אתם לא מסכימים על הכל, מצאו את הנושאים שבהם אתם יכולים להתפשר. כמו "אוקי, אני מסכים שהילדים ישבו יותר, אבל בואי נבנה זמנים חד פעמיים של פעילות פתוחה!"
- חינוך משותף: חינוך ילדים צריך להיות כנראה כמו טקס קפוארה – משולב! אם אחד מכם מתחיל לרקוד את הלך הרוח והשני מצטרף, זה יכול להיות תהליך הרבה יותר מהנה.
אז הינה שאלה: מה אם היא מתנגדת לשיטת החינוך שלי?
הי, זה לא סוף העולם! ודאי תיתקל בשיח בקול כבר בארוחת ערב והסלמון יהיה בחירת האוכל שלך. ההמלצה שלי היא להציע לעגנן בנוגע לתוצאה הרצויה ולצנן את הנושא עד שתרגישו מוכנים לחזור אליו. תמיד אפשר לנסות לגלות עוד בסיסים משותפים באוטומטיק.
האם זה אני או שזה היא? להבין את הכישורים של השותף
אם זאת עמדת השותף שלך ביחס לשינה גמישה שמקנה עצמאות לילד, או בכלל החינוך כמו דבר קדוש – הם כנראה היו מביאים את הדעות המוצקות מהבית. אבל מה אם היא לא לגמרי משוכנעת? כן, יש רגעים שבהם האג‘נדה שלך פוגשת את הילד, אבל מה עם הצד שלה?
- תפישת הורים: גידול הילדים הוא לא רגע אלא תהליך! האם היא חובבת השיטה הקלאסית, או שמא יש לה מוסדות של חינוך מגוון?
- ביסוס סמכויות: גידול הילדים הוא לא כמו להתמודד עם שאלה בכיתה – הכל זה פרספקטיבה. נסו לעזור לה לראות את הצדדים של כל מתודולוגיה שאתם מדברים עליה.
- חלוקת תפקידים: האם היא לא שמעה על מודל ה"כמה שיותר אנא קשה?" שמותאם לכל אחד מכם? תהיו פתוחים לחלוק את כל העול.
מה קורה אם היא לא מקשיבה?
במקרה כזה, פשוט חפשו אוזן קשבת! שאפו לשיח על החינוך במסגרת שעה שטחית, כמו טיולים או קניות. רוב הסיכויים היא תהיה מוכנה להקשיב כשלא נמצאים בסביבה מתוחה.
חינוך ילדים – רגש ומחשבה של שני הורים
אם כל אחד מההורים מביא את התפיסות שלהם לשולחן, לדיון יש פוטנציאל להיות מועיל ומעשיר. האידיאה כאן היא לעזור לילדים להיות עצמאים ובעלי השפעה – ולא להפוך אותם לתוצרים של תהליך חינוכי שולי.
- הכנת שיחה: קובעים פגישה מדוברת, כמו חיקויים למרצ׳נדייז בסופר – מתי יש תחתית להתחבר ולהבין אחד את השנייה.
- אחריות משותפת: חינוך זה לא פעילות חירום, אלא מסע חברתי. לדוגמה, מדברים על עקרונות המובילים אתכם כאבאים ונותנים לילדים פרספקטיבה על כך להרגיש שיש מקום להשפעה שלהם.
- לתפוס רעיון חדש: כשלאחר מכן מרים את כוס הזכוכית, מחכים לרגע של קצת צחוק זה מסדרת את השיחה –עושים משותף מתוך הפרפורים.
למה מערכת היחסים היא כל כך חשובה?
לא מפסיקים למכור על החוזק של מערכת יחסים. היא השורש שיחזיקו את בגידולי בעשור הקרוב. תקשורת טובה יכולה לחלק את הטוב והרע?
סיכום – חינוך כבסיס למערכת היחסים
בגידול הילדים זה לא רק על לחנך. זה על לגלות יחד. במשחק כזה שבו השניים שלכם משחקים בעולם הוראות בצבעים שונים, לפעמים יהיה קשה להתאפק… לעיתים, זה ידרוש להבין יותר את צדדי השניהם ולא לקבוע מסמרי ׳אני או היאי'. נמצא את האמצע של השיטה שלכם בצורה מסודרת ומסואבת, והכי חשוב – צחוק וזמן איכות.
לסיום, חינוך ילדים משותף הוא כמו ניהול תהליך הדסטפס: זה