כדי להבין איך כלכלה עובדת היום אנחנו חייבים לדבר קודם כל על הרעיון שעומד בבסיסו של האשראי אותו כולנו מכירים. רבים מאיתנו הולכים לסופר, אוספים כמה מצרכים לתוך סל או עגלה ומשלמים בקופה. אנחנו כמובן לא משלמים במטילי זהב במשקל או בתוצרת החקלאית מהחווה שלנו, אלא באמצעות כרטיס שמסמל את כמות הכסף שיש לנו או אין לנו בבנק. כלומר, אנחנו לא מביאים תמורה מוחשית אלא מבטיחים כי בסוף החודש, הבנק שלנו, המחסן של הכסף אם נדבר על כך בשפה 'פשוטה' יותר, הוא זה שיביא מהסכום שקיים שם כסף. אם אין לנו כסף, הבנק יביא במקומינו כסף וירשום לנו חשבון. לחשבון הזה קוראים 'מינוס'. הוא כמובן מושג שמלווה לא מעט משפחות ישראליות.
כאשר אנחנו מדברים על תמורה עתידית בכל מה שקשור לצריכה פרטית, בגלל שלא מדובר על סכומים גבוהים, בדרך כלל אין בעיה. בדרך כלל אפשר לסמוך על הלקוח כי בסופו של דבר הכסף כן יגיע. הבעיה נמצאת במקום אחר. הבעיה נמצאת במקום בו מדובר על סכומים גדולים, כמו במקרה של תחום הנדלן, קראו בהרחבה באתר wesocial.
בעולמות גדולים העירבון צריך להיות גדול
כדי שהבנק יסכים ללוות תהליך נדלני זה או אחר הוא צריך להיות בטוח כי ללקוח יש את כל הכסף כדי להחזיר את החוב. פעמים רבות היזם מקווה להחזיר את החוב מאלו שירכשו שטח בבניין החדש, אבל, מטבע הדברים מדובר על הלוואה שלא פעם לוקח הרבה שנים להחזיר ושהבנק לא תמיד שמח לתת.
התפקיד של הלוואות מזנין הוא להשלים את הסכום שיוגדר בתור ההון הראשוני כדי לעודד את הבנק לתמוך בפרויקט. מדובר על הלוואה לכל דבר, אבל זו, בניגוד להלוואה הבנקאית היא המשכנתא, הלוואה זמנית, נקודתית, שנועדה כדי שהתהליך יתחיל.