האדם מחפש משמעות דיגיטלי: על למה אנחנו רודפים אחרי סלפי עם גג ליברלי
כשמדברים על המאה ה-21, אנשים נוטים לחשוב על טכנולוגיה, על אינטרנט ואולי גם על כלבים שמטיילים בלבנו. אבל מה שאנחנו אוהבים יותר מכל, זה להסביר את החיים שלנו דרך המסך הקטן, הגדול, או גם המחשב. ופה מתחיל העניין – מה, לעזאזל, קרה לנו? למה אנחנו צורכים כל כך הרבה תוכן דיגיטלי?
למה דיגיטלי?
אוקי, בראש ובראשונה – דיגיטלי הוא מילת קוד שפקדה אותנו במאה שעברה. תחילה זה היה חדשני, מרגש, ומומצא על ידי ממציאים שנראו כמו גיקים. היום, זה חלק מהחיים שלנו.
- מעולם לא הייתה לנו חשיפה גישה לכל כך הרבה מידע.
- טכנולוגיה והתקדמות מדעית – הרחיקו את השפה מהמילון.
- החיים הפכו להיות תחרות על תשומת הלב שלכם.
אז מה באמת המחפש הזה רוצה?
אם תשאלו אותי (ותשאלו אותי, כי אני כותב את המאמר הזה), התשובה היא: אני רוצה כרגע צדק פואטי. או לפחות מהיר שיט על קסדות באינטרנט.
נכון, יש כאלו שחושבים שאנחנו מרגישים מבולבלים בגודלה של כל הפלטפורמות – אבל אולי זה בסדר אם נכניס כף רגל מה שנקרא לתוך המים. מה שטוב זה שכולם יכולים לבחור את הדרך שבה הם מגיבים.
איפה הפנים שלנו? מתחת למסך?
מבלי לכוון אצבע, בואו נדבר על משהו שנוגע לכולנו. אנחנו עוסקים במפגש עם עצמנו, עם אחרים, עם האינטרנט. והאינטרנט – יש לו backbone של אהבה אל התמונה שלנו. האם אנחנו חפצים ליצור דימוי של עצמנו או לראות את העולם דרך העדשה?
כולם רוצים להיות סלב, מה לעשות?
עכשיו כשכולם רוצים להיות מישהו שהם לא ממש, זה לא מפתיע שהאדם מחפש משמעות דיגיטלי.
- מה קרה כשהחלטנו להפסיק להיות פשוטים?
- האם התצלומים שלנו הם הדרך להרגיש אהובים ולזכות באישור?
- למה התמונה של הקפה שלנו חשובה יותר מכל פיוס אחר?
האם אנחנו באמת חיים בדימויים?
אולי זו לא שאלה פשוטה. כלואים בנרטיב דיגיטלי כל הזמן, אנחנו שואלים את עצמנו על אותן התכנים שאנחנו מייבאים אל חיינו.
הברווז הזה, לא משנה מה, חי בקניון או בפארק?
והנה, אתה לא לא לבד
המון אנשים שואלים את עצמם: כל מה שאני עושה כאן, הגיוני? מה משמעות חיי?
- ולמה לעזאזל אני מבזבז את הזמן על הסרטונים הללו?
- האם הקניות מקוונות באמת גורמות לי להיות מאושר יותר?
- והאם שלטון אלגוריתמים הם הסיבת לתסכול שלי?
למה לסבול מעומס מידע?
המשמעות היא שלכולם יש דעה, אנשים בטוחים שהם יודעים את התשובה הקונקרטית לכל השאלות. אבל עכשיו עם המידע הזה, מסתבר שכולם רק מדברים סביב התהום – כמו פרפרים ששואפים לחיות בלב התמונה.
בואו נשאל את השאלות הקשות:
- האם אנחנו באמת אנשים או נטיות לקוקיז?
- האם אנחנו קורבנות של הדיגיטציה?
- והאם צריך טיול גלקטי כדי לזהות את עצמנו?
סיכום, אוקי?
באופן כללי, אנחנו חיים בדיגיטל, רואים את עצמנו מצולמים במצחיקות ובאותו זמן מחפשים את המשמעות האמיתית. לא קל לגלות מה קורה פה, אבל לפחות נזכור שיש עדיין אותו אחוז של מציאות מעבר למסך.
ואם מישהו שואל – יש לנו עדיין את ההזדמנות לבחור איך שנראה, ומה אנחנו מחליטים להיות עם התוכנה שלנו – בין אם זה סלפי, טיול רחוב או חלה. כן, גם בדרך הזו אפשר להבין את העולם.