פעם שווק ופרסום היו ענין של תדמית. חברה או עסק שרצו להיראות עשירים ומצליחים פירסמו את עצמם בקולנוע, ברדיו ואו בטלוויזיה. קולנוע, זוכרים? מסך הכסף? "הפרסום על מסך הכסף שווה זהב" והפרסומות היוו נתח קבוע ולא גדול של ההאזנה לרדיו ושל הצפיה בטלויזיה.במשך הזמן למדו הפסיכולוגים השיווקיים שאפשר להשפיע על האזרח לרכוש משהו שהם רוצים שהוא ירכוש. שווק ופרסום הם מעין טפיחה עדינה על כתפו של הצרכן תוך לחישה באוזן שבה ייאמר לו מה הוא צריך ומה הוא רוצה. חוקי השווק והפרסום מבוססים על תכונות אופי אנושיות ובסיסיות. לדוגמה, העגלה במרכול היא גדולה כדי שהקונה ירגיש חובה למלא אותה בהרבה מוצרים. זוהי דוגמה לתמרון של המחשבה במסגרת שווק ופרסום.
למידע על הלוואות שונות לפי סכומים ליחצו כאן.
שווק ופרסום הפכו במשך השנים לסעיף הוצאה גדול של חברות ועסקים אבל האמת היא שלא היתה ברירה. החיים עכשיו הם לא העיירה הקטנה שיש בה מוסך אחד, צרכניה אחת ומאפיה אלא שכל עיירה היא רק שכונה וכל בורג נמכר בארבע רשתות שווק שונות. התחרות מחייבת. ייאמר כאן ששווק ופרסום של מוצר טוב עם שם טוב הם די פשוטים, המותג כבר מפורסם בין האנשים כך ששווק ופרסום לא נדרשים כאן לצורך הגדלת המכירות אלא לצורך תדמית ברם, מה עם מוצר חדש? והלוא יש כאלה כמעט כל חודש. או אז נדרשות החברות לשווק ופרסום שהם כמעט אגרסיביים.
שווק ופרסום– ריקוד או איגרוף?
לעתים שווק ופרסום נעשים בעדינות כמו במקרה של מקדחות, למשל, כשהחברות מפרסמות נתונים ענייניים על המוצר. גם מקררים או מעילים מבצעים שווק ופרסום עדינים. לעומתם, שווק ופרסום של מוצרי טיפוח הם אגריסיביים יותר. הפנייה שלהם אל הלקוח או אל הלקוחה יהיו תוקפניים משהו כי הם ידונו בקמטים, בהזדקנות או בהזנחה עצמית. שווק ופרסום כאלה ישתמשו בדוגמניות שהן מטופחות באופן קיצוני כדי להגדיל את הפער בינן לבין הלקוח הפוטנציאלי הצופה. גם פרסום ושווק שנעשים באמצעות פלאיירים המחולקים ברחוב ייחשבו שיווק מעט אגריסיבי בגלל הפנייה הישירה.